פראנס לבה-נדב מתכתבת עם מסורת הצילום של טבע דומם, אך ללא מצלמה.
האובייקטים שאספה וסרקה קשורים בעברה, נוגעים לילדותה בצרפת ולמקומה כאישה ואם בישראל. היא מתבוננת בחפצים האלה כשם שמתבוננים ברוחות רפאים המבליחות מזמן אחר, והופכת אותם לדימויים צילומיים פרונטאליים ומאופקים.
עוד כשהיו אובייקטים "חיים", אפשר שחלקם הונחו פעם לראווה על מדף הוויטרינה בסלון כלשהו, בעוד אחרים נשכחו בתוך מגירות הבית. כמה מן האובייקטים המוצגים בתערוכה הומצאו או עברו הסבה.
צידה האפל של הפומפייה
איילת השחר כהן
