תצלומים הם עצמים מלנכוליים. הם תזכורות למוות. הם הזמנה למבט על רוחות רפאים. תצלומים כוללים בתוכם את הדבר מותם של המצולמים, בני אדם או העצמים. התצלומים הם שאריות מן ההיסטוריה, הם ביטוי לפגיעות החיים הצועדים לקראת כליונם. […]
בתצלומים של פרנס לבה-נדב פועם כאב הזמן. קוף בוהק בלובנו, שלד דג משייט באויר, מדוזה פורחת כעננה אל על. היא חורטת תצלומים של טבע, שנכפו עליו חיי נצח ושימור בתצוגה מוזיאלית. בתצלומיה, כמו החיים גם הדוממים, עצמים של רוח, ישויות בעולם. היא מקימה דו-ממד לתלת-ממד, מפיחה חיים בניירות מקופלים בזהירות. פראנס מנציחה את רגעיות הווייתם של שברי קרני האור, של נוכחות רפאים מהפנטת, מלטפת קירות מפוצלים בסדקי חיבורם.
קטע מתוך הטקסט המלווה את התערוכה מאת אילנית קונופני