בנסיעה הראשונה נשארתי בבירת הנגב יותר משש שעות. חציתי ברגל את העיר לאורך ולרוחב מצוידת במצלמה. כבר בנסיעה השנייה ידעתי שזהו כרטיס הלוך-חזור ללא שהייה. אני עוברת אורח. לא אתחזה לתושבת הנגב או לתיירת. אני צלמת.
אני מציצה דרך החלון. בילדותי בצרפת אהבתי לבהות דרך חלון הרכבת ולגלות את השינויים החלים בין פאריס לדרום צרפת. מדי פעם אני מרימה את המצלמה. החלון משמש כפילטר נוסף לזה של המצלמה. החלון עצמו משמש כפריים נוסף לזה של המצלמה, ממסגר עבורי את המציאות. ההשתקפויות מגבירות את המרחק הרגשי ביני לבין הנוף הדוהר.
ובכל זאת אני מתפעמת מהיופי ומהמרחבים הנפרשים לפני. לפעמים המציאות מגיחה בקפיצה משונה לנגד עיני, לזמן קצר, כמו בובת ליצן מפחידה הקופצת מתוך קופסה. שיכונים, בנייה אלימה, עזובה. בסופו של דבר מתגבש מין צילום רנטגן של המציאות הישראלית. המהירות, החלון והמצלמה מגינים עלי. אני יכולה לשמור על מרחק רגשי, פוליטי, חברתי. האומנם?
כרטיס הלוך חזור
פרנס לבה-נדב
- Enalapril furosemide
- Buy celexa 20mg online from North Carolina
- Blood thinner medication coumadin
- Generic propecia from Saskatoon
- Mobic classification
- Where to buy lioresal in Tallahassee
- Sherbrooke shipping zyloprim 300mg
- Spiriva side effects heart
- Protonix driving
- Buy metformin online from Calgary