החלונות בחדר המדרגות בבניין השוכן ברחוב פינסקר בתל-אביב הם מהסוג ההולך ונעלם. ברוב הבתים, החלונות המעוטרים בהתזת חול וחריטה האופייניות לבנייה שנות ה40 של המאה הקודמת ,נהרסים בקדחת השיפוצים.
בחדר המדרגות הם עדיין שם, מכוסים בחלודה וצואה של ציפורים. בכל אחד מופיע אותו מוטיב של עלים המבטא את העסוק בייצוג של הנוף בתרבות, כמו ממצא ארכאולוגי. למרות זאת, כל חלון נראה אחרת בעקבות החיתוך שלו. האור מתעתע. פעם הם הופכים לסבך של יער טרופי, פעם לטפט המזכיר את הרקע של שטיחי הקיר של הגבירה וחד הקרן (תחילת המאה ה16).
החלון הופך למסך, השקיפות והצללים מרמזים על מציאות חיצונית מטושטשת המעמתת עם הקונקרטיות של החריטות.
בשעות שונות של היום האור ממיס זכוכית של חלון שפונה לשום מקום, והופך אותה מארטיפקט מלאכותי לחומר אורגני. ההאקט צילומי מוציא את החלונות מהקשרם, מפשיט אותם ועדיין ניתן לזהות את הפרטים החדים של הזכוכית. העבודות פתוחות לפרשנויות ויוצרות עולמות פואטיים, קסומים, מכושפים עד איום.
